יצירתיות מוגדרת על פי מקורות שונים כתהליך המאפשר הפקה של רעיונות מקוריים ותואמים סיטואציה. חשיבה יצירתית מורכבת ממקוריות, שימושיות וגמישות [1].
חשיבה יצירתית משפיעה על תחומים רבים בחיי האדם: דרכה באה לידי ביטוי הייחודיות שלו, היכולות האישיותיות והאינדיבידואליות הנפרדת שלו, השונה מאלו שלידו.
חשיבה יצירתית תורמת רבות להתפתחות כישוריו הבין אישיים של האדם ומתוך כך גם לפיתוח היחסים החברתיים שלו והצלחתו העתידית בתחום הקריירה שיבחר.
אחד הביטויים המוכרים ביותר של חשיבה יצירתית היא יכולת האילתור, כאשר נדרש האדם לפתור סוגיה כלשהי. בחיי היום יום האדם פוגש לא מעט אתגרים שונים ונדרש למצוא פתרונות למצבים השונים והמשתנים שהחיים מעמידים בפניו.
חשיבה יצירתית מאפשרת יכולת רחבה יותר למציאת פתרונות יעילים במצבים שונים והתאמת פתרונות אלו למציאות המשתנה, על מנת שהאדם יוכל לקדם את עצמו.
מה משפיע על התפתחות חשיבה יצירתית אצל ילדים?
אנשים הינם בעלי יכולות ומיומנויות שונות הנובעות משוני אישיותי, היסטוריה התפתחותית, ניסיון חיים וכמובן המטען המולד שאיתו נולד כל אחד מהם.
הגישה ההתפתחותית העוסקת בשאלת תורשה או סביבה, סוברת כיום כי לסביבה בה גדל הילד יש תפקיד משמעותי בעיצוב אישיותו.
מערכת היחסים בין הילד להוריו מהווה את המרחב ההתפתחותי המשמעותי ביותר בעיצוב תפיסתו העצמית של הילד, תפיסת עולמו ותפיסת אחרים ביחס אליו.
להורים וליחסים המתפתחים בין הילד והוריו יש תפקיד גם בהתפתחות חשיבה יצירתית. אם נתבונן על מרכיבי ההגדרה המקובלת למושג היצירתיות וננתח אותם לאור הנחת יסוד זו, נוכל לחשוב על הדרך בה הורים יוכלו לתרום לפיתוח יכולות אלו אצל ילדיהם.
מתוך כך, כל ילד הוא בעל יכולות מקוריות ויצירתי מעצם טבעו, מאחר והוא אחר מכל אדם שהוא, גם מהוריו. כלומר, באופן טבעי הוא ראשית כל יצירתי ואנו כהורים יכולים לאפשר ליצירתיות הטבעית שבו להתפתח. כמו כן, באופן לא מודע ולא מכוון, יכולים גם ההורים לגרום להדחקתה של היצירתיות, עד שלא תמיד יתאפשר לילד ובהמשך בהיותו בוגר, לגלות אותה מחדש. יש להורה השפעה מכרעת אלו יכולות טבעיות של ילדיו מקבל מקום ופיתוח ואלו לא. עלינו כהורים להיות ערים ומודעים לתפקידנו במרחב הזה בכל אינטראקציה עם ילדינו [2].
הורה לילד בגיל הרך, בו מתחילה להתפתח היצירתיות, מתפקד לרוב מתוך תפיסה המבוססת על מכלול הידע האישי שלו בנושא, ניסיון חייו המודע והלא מודע, מטרותיו בתור הורה וכן על בסיס של לא מעט חרדות.
כאשר הורה אינו מודע לכך, שמה שמנהל את תהליך קבלת ההחלטות שלו הוא מכלול של מרכיבים שרובו אינו מודע לו, אין הוא יכול לקחת בחשבון מה משמעות הדבר בתחום פיתוח היצירתיות שלו [3].
אחד המרכיבים המרכזיים של יצירתיות הינו היכולת להפיק רעיונות מקוריים. אם נחשוב על ילדים צעירים נוכל להיזכר בפעולות ומעשים שונים שהפתיעו אותנו ושלעיתים אף היו נראים לנו מוגזמים או מוזרים. אנחנו כהורים, מגיבים לעיתים באופן מבהיל ומבלבל עבור הילד, שעלול להתפרש על ידו כשלילי. וכך, מה שיצר הילד מתוך עצמו, הופך להיות ״לא בסדר״.
מקוריות, הינה פועל יוצא של משהו אחר, שטרם היה, שהוא ייחודי, שהוא זר ואף יכול להיות מרתיע בשל כך. אך, בפועל הוא אינו יכול להיות מקורי ומוכר בו בזמן.
עידוד או ריסון יצירתיות מתחיל בילדות
ראו לדוגמה, מצב שבו ילדה מציירת ציור ומראה לנו אותו. בציור היא ציירה בית וגינה עם פרחים בשמיים. כיצד אנו מגיבים? הרי זהו מצב המבטא חשיבה ויצירה מקורית, משהו שלה.
בפני ההורה יש מספר אפשרויות להגיב: למשל – ״וואו, איזה יופי, אבל הפרחים צריכים להיות למטה בדשא״. ברגע זה גרמנו לילדה להרגיש שהציור המקורי שלה לוקה ב״נכונות״ שלו. הילדה חוותה ביקורת לצד מחמאה ומכך יכולה להסיק שהציור אינו יכול להיות מלהיב לגמרי אם הוא לא ״נכון״ על פי מה שרואה ההורה.
תגובה אפשרית אחרת יכולה להיות: ״וואו איזה ציור מיוחד. אני לא חשבתי אף פעם שיש פרחים בשמיים, מעניין מאוד״. בתגובה זו ההורה החמיא לילדה כשהתפעל שלעולם לא ראה קודם דבר שכזה. במקרה זה, הילדה תרגיש את הייחודיות של היצירתיות שלה.
אם נרצה להכיר את ילדינו וכיצד החשיבה היצירתית שלהם מתארגנת נוכל לבחור בתגובה מסוג שלישי: ״וואו! איזה מקורי הציור. איך חשבת על הרעיון של פרחים בשמים? מה גרם לך לצייר אותם דווקא שם? זה מאוד מעניין אותי״.
בתגובה זו יכולה הילדה לחוות התעניינות עמוקה של ההורה בה, להרגיש שההורה שם לב לפרטים בציור ולא רק אמר ״יפה״ כמו בכל פעם שציירה. כשהילדה תסביר את הבחירות הייחודיות שלה היא תוכל להכיר ביכולות היצירתיות שלה.
לסיכום, להורים יש השפעה משמעותית ומכרעת ביותר על פיתוח יכולות מולדות, טבעיות וייחודיות של ילדיהם, בין אם הם מודעים לכך ובין אם לא, לאורך כל שנותיו של הילד עד לבגרותו. ההשפעה מתבטאת בתגובותיהם וחשוב לא פחות דרך הדוגמה שהם נותנים לילדיהם בהתנהגותם כלפיהם, אחד כלפי השני וכמובן של ההורה כלפי עצמו.
תפקידנו כהורים מכריע בתפיסת העצמי של הילד ובבניית הזהות העצמית הייחודית שלו. אם נצליח לאפשר לעצמנו לחשוב באופן ייחודי ללא ביקורת עצמית, ילדינו ירגישו זאת, באופן ישיר או עקיף. אם נאפשר להם להיות אחרים ושונים מאיתנו, נוכל לאפשר להם לפתח חשיבה יצירתית. בידינו היכולת, עלינו לקחת אחריות על המודעות לכך.
כיצד נפתח ונעודד יצירתיות?
1. נקשיב לתגובות הסביבה
ליצירתיות, כמו לכל יכולת אחרת של האדם, יש פוטנציאל מולד והיא יכולה להתפתח למקסימום המיצוי שלה, אך באותה המידה יכולה להישאר גם רדומה ולא ממומשת.
יצירתיות הינה תכונה שלעיתים אינה מודעת לאדם עצמו, שפעמים רבות עשוי להכיר ביכולת זו דרך פידבק חיצוני המתבטא בחיזוקים ובעידוד שיקבל מהסובבים אותו.
כאשר אנו פוגשים אדם המציין בפנינו את היצירתיות שלנו ואנו מוחמאים מכך, נוכל לשאול אותו למה כוונתו ולאלו מאפיינים הוא מתייחס בדבריו.
כך נוכל להכיר את המרכיבים היצירתיים שלנו שבאו לידי ביטוי [4].
2. נזכור ביטויים שונים של יצירתיות
עלינו לזכור שיצירתיות לא תמיד מופיעה בצורה קונקרטית, כגון: יצירת אומנות או ספר שכתבנו, אלא פעמים רבות יותר היא מתבטאת ביכולת שלנו להתמודד עם מצבים שונים ומאתגרים.
חשוב שנחפש במצבים אלו את ביטויי היצירתיות שלנו ונחזק את יכולותינו היצירתיות.
3. נעריך את השונות
פעמים רבות מדי אנו נוטים ליחס לדמיון ביננו לבין החברה הסובבת אותנו ערך רב, שבא על חשבון הערך שאנו נותנים ליצירתיות המייחדת את הפרט בשונות שלו יחסית לחברה שמסביבו.
אם נרצה לפתח ולעודד את החשיבה היצירתית, עלינו לתת משקל משמעותי ליחודיות ולמקוריות שלנו ושל ילדינו, יחד עם הצורך להשאיר את עצמנו כפרטים בחברה. הדברים אינם סותרים, אך עלינו לזכור זאת בכדי לשמר את החשיבה היצירתית.
4. להעיז לתת לעצמנו ביטוי ייחודי
חשיבה יצירתית באה לידי ביטוי בצורות חשיבה מקוריות וייחודיות.
עלינו לתת לחשיבה זו נוכחות, למרות החששות שיכולות להופיע בכל הקשור לשונות. אם נרצה לפתח חשיבה יצירתית עלינו לאפשר זאת לעצמנו, לזכור שמותר לנו לטעות ולא לפחד מכך.
אם נחשוש לחפש דרכים חדשות ויצירתיות בשל פחד מטעות, לא נוכל להתקדם. במידה ונראה את הטעות כעוד אפשרות לפתח דרכים חדשות – נלך ונגדל יחד עם היצירתיות שבנו.
