הנה מספר עובדות שמדגימות לנו למה חשוב ללמוד גם מהכשלונות ולא רק מסיפורי ההצלחות:
- מחקרים מראים שפרויקטים בתחום פיתוח התוכנה שנכשלו, עולים לכלכלה האמריקאית בערך 3 מיליארד דולר כל שנה.
- בתחום הבנייה, למידה מכשלים חריגים, כמו: התמוטטות של גשר או קריסה של רצפה באולם אירועים, משפיעים מאוד על ענף הבנייה בארץ.
- כאשר ניתחו את הנתונים הסטטיסטיים לגבי שיעורי התמותה בבתי החולים בארה”ב, מצאו שכ 98,000 אנשים נפטרו בשנה בגלל טעויות רפואיות [1].
מהו כישלון ואיך הוא משפיע עלינו?
עד היום לא נמצאה הגדרה אובייקטיבית למושג “כשלון”. הסיבה היא, שהמושגים “הצלחה וכישלון” יכולים להיות מאוד סובייקטיבים. כשאנחנו מתחילים לחבר בין הצלחה וכישלון לבין הערך העצמי שלנו ומה זה אומר עלינו, מתחילות הבעיות האמיתיות, הדברים מתחילים להסתבך.
לכישלון יכולה להיות השפעה מהותית על תפיסת העצמי שלנו, על הערך העצמי ועל הביטחון בעצמנו שנוכל להמשיך הלאה אל עבר המטרות שלנו בחיים. כשאנחנו תופסים תוצאה מסוימת בתור כישלון ומחברים אותה עם הערך העצמי שלנו, אנחנו מדוכדכים יותר, מפוחדים יותר וכתוצאה מכך גם נמנעים יותר. ההימנעות שלנו, שהיא תגובה אנושית טבעית כדי להתרחק מכאב, יכולה לעלות לנו ביוקר. אנחנו חווים למעשה כאב כפול: פעם אחת על חווית הכישלון והערך העצמי הירוד, ופעם שנייה על עצם ההימנעות שלנו מהגשמה שיכולה למלא את החיים שלנו במשמעות.
אפשר ללמוד מכישלון או שעדיף להימנע ממנו בכל מחיר?
“החטאתי יותר מ-9,000 זריקות לסל מתוכן החמצתי 26 זריקות מכריעות משחק, הפסדתי כמעט 300 משחקים, נכשלתי שוב ושוב בחיי וזאת הסיבה שהצלחתי!” – מייקל ג’ורדן
“נכשלתי בכל קנה מידה. התגרשתי זמן קצר לאחר שנישאתי, הייתי מובטלת, אם חד-הורית וענייה כמעט כמו מחוסרי הבית בבריטניה. זו היתה תקופת החיים החשוכה שידעתי, אבל גיליתי שלכישלון יש גם יתרונות: כישלון נותן לך הזדמנות להשיל מעליך את הדברים שאינם נחוצים לך” – ג’יי קיי רולינג
אז נכון שאנחנו לא שחקני כדורסל מפורסמים או כותבים של סדרת ספרים עם הצלחה מסחררת, אבל אנחנו בני אדם בדיוק כמו ג’יי קי רולינג או מייקל ג’ורדן. אבל, אם נסתכל עמוק יותר, מה נוכל לגלות על סיפורי הכשלונות המפוארים שלהם?
למעשה, יש לנו נטייה אנושית טבעית לשקוע בטעויות העבר. לרוב, התנהלות זו מביאה איתה רגשות של אשמה, חרטה ואפילו בושה. כשאנחנו לא יודעים להתייחס לזה בצורה מיטיבה, אנחנו עלולים לפתח חוקים והגבלות בתוך עצמנו, שאמורים למנוע מאיתנו לחוות את ההרגשה הנוראית הזו שוב. מכאן הדרך מאוד קצרה לפיתוח ואימוץ של אסטרטגיות הימנעות, שאמורות “להגן” עלינו מלחוות את אותן רגשות לא נעימים.
תרפיית קבלה ומחויבות, היא תרפיה מבוססת מיינדפולנס, שמדברת הרבה על שימוש באסטרטגיות לא מקדמות ומזהה אותן כחלק עיקרי בסבל האנושי שלנו [2].
אסטרטגיות הימנעות יכולות להיות: אכילה רגשית, הסחות דעת, הימנעות ממפגשים או אירועים, סמים, קניות, נטפליקס. כל פעולה שאמורה לשכך את אותן רגשות לא נעימים.
אבל, אם אתם מוכנים לחקור את זה קצת יותר, תגלו שאותן אסטרטגיות לא באמת עובדות!
אם הן היו עובדות, הרגשות שאנחנו מנסים להימנע מהן היו נעלמים לחלוטין.
האם הפסקתם לחוות רגשות של חרטה, אשמה או בושה לתמיד? כנראה שלא. אלו רגשות אנושיים טבעיים ונורמליים. אבל המחיר שאתם משלמים על הימנעות בעזרת אותן אסטרטגיות עולות לכם לרוב במחיר יקר. למעשה, תחוו כאב כפול: פעם אחת מאותו רגש שפתאום חזר למרות שניסינו להימנע ממנו ופעם שנייה מעצם ההימנעות עצמה והצמצום שנחווה בחיים שלנו.
מה עלינו לעשות כדי ללמוד מהכישלונות שלנו?
1. אמצו נקודת מבט חומלת
החשיבה על טעויות העבר מביאה איתה רגשות של אשמה, פחד, חרטה ובושה. אלו רגשות שלא קל לחוות אותם. אין פלא שאנחנו מנסים להימנע מהם בכל מחיר, אפילו אם זה עולה לנו בתקיעות מסויימת.
נדרשת כאן חמלה עצמית. נקודת מבט סלחנית וחומלת שמבינה שאלו הכלים שעמדו לרשותי באותו הזמן. לא יכולתי לפעול אחרת. אם הייתי יכול הייתי פועל, אך המציאות התרחשה בדיוק כפי שהיא הייתה אמורה להתרחש. איך אני יודע את זה? כי כך זה קרה וכל ויכוח לגבי זה מביא סבל.
תרגלו את זה: תנו לעצמכם חיבוק טוב, קחו 3 נשימות וחזרו על המילים: אני אוהב.ת אותך בדיוק כפי שאת.ה. בחנו איך זה מרגיש…
2. חשפו את אסטרטגיות ההימנעות שלכם
הפעולות שפיתחנו לעצמנו במטרה להימנע מאותן חוויות פנימיות לא נעימות כמו פחד, בושה, חרטה ואשמה, הופכות לאסטרטגיות אוטומטיות. עד שלא נחשוף אותן ונבין את המחיר שהן עולות לנו, יהיה לנו קשה לשחרר אותן באמת.
תרגלו את הדבר הבא:
עשו רשימה של מחשבות, רגשות, תחושות גוף וזכרונות שאתם הכי רוצים להיפטר מהם.
לאחר מכן, רשמו את כל הדרכים שאתם מנסים להיפטר מהם: הסחות דעת, חומרים, אסטרטגיות חשיבה (כמו חשיבה לעבר וניסיון לתקן את מה שקרה או נסיון להחליף מחשבות), הימנעויות (מאירועים, מוקדי עניין, מפגשים).
לבסוף, ענו על השאלות הבאות:
- האם נפטרת מהמחשבה, הזיכרון או התחושה לטווח הרחוק? (האם היא הפסיקה להופיע בחיים שלך?)
- האם האסטרטגיות קירבו אתכם אל עבר חיים עשירים, מלאים ומשמעותיים יותר?
- אם התשובה לשאלה הקודמת היא “לא”, מה המחירים ששילמת מבחינת: זמן, כסף, חיוניות, אנרגיה, בריאות ומערכות יחסים?
3. מכתב התחייבות
זהו את הקולות שקיימים בכם לגבי הכישלון שלכם. נסו לתת להם דימוי כלשהו או פשוט לראות גרסה נוספת שלכם, שכל מה שהיא מנסה לעשות עכשיו זה להגן עליכם מלחוות משהו נורא כפי שקרה בעבר. בססו את ההבנה, שהמטרה של הרגשות הללו בחיים שלכם היא להגן ולשמור עליכם מכל פגע. צרו קשר עם הדמות הזו בתוככם וכתבו לה מכתב התחייבות.
תרגלו את הדבר הבא:
אחרי שביססתם את הדמות ששומרת עליכם, שבו וכיתבו לה מכתב. התחילו קודם בהבנה שלכם כלפי אותה דמות. הכירו בה והעריכו את הניסיון שלה להגן ולשמור עליכם. כתבו לה מילים מרגיעות שרואות אותה כפי שהיא ולא מנסות לשנות אותה. לבסוף, סיימו בהתחייבות שמעכשיו אתם מתחייבים לשמוע אותה כשהיא עולה, לתת לה מקום והבטיחו לה שאתם תשמרו על עצמכם ועליה מעכשיו והלאה.
4. חיקרו את מה שקרה סמוך לזמן שהוא קרה
אל תחכו יותר מידי. אם עשיתם טעות או הרגשתם שנכשלתם, שבו רגע וכתבו לעצמכם מה קרה שם?
נסו לבוא ממקום בוחן וניטרלי והיו מוכנים לשיפוט עצמי, הלקאה, חרטה ואשמה שיעלו שם. זה טבעי [3].
עכשיו נסו לבדוק מה הייתם עושים אחרת? מה המיומנות שהייתה חסרה שם, לדעתכם?
אחרי שבררתם מה הייתם עושים אחרת, שאלו את עצמכם: “למה חשוב לי להיות מסוגל לפעול ככה ולמען מי”?
הרבה פעמים, המוטיבציה שלנו לשינוי ההתנהגות או ההרגלים שלנו, באה מהאנשים שחשובים לנו בחיים.אנחנו רוצים להיות מסוגלים להיות שם למענם בצורה מיטבית.
אם התשובה לשאלה הזו היא “אני”, מדהים! זה לא פחות חשוב.
5. הבדילו בין בושה לאשמה
בושה ואשמה הן חברות מאוד טובות. לרוב נרגיש אותן יחד כשקורה משהו שאנחנו מפרשים בתור “כשלון”, אבל חשוב שנבין את ההבדל בין בושה לאשמה.
בושה היא סיפור של הזדהות מוחלטת עם הטעות שנעשתה והיא לרוב נשמעת ככה: “אני כישלון”. לעומת זאת אשמה, שבפני עצמה היא רגש חשוב מאוד שבא לעזור לנו לתקן התנהגות מסוימת, נשמעת ככה “הפעולות שבחרתי נכשלו” [4].
אתם רואים את ההבדל? בושה הופכת אותנו לכשלון עצמו בעוד שאשמה מכירה בזה שלא אני הכישלון, אלא הפעולות שבחרתי באותו הזמן. אלו שהיו זמינות לי באותו הרגע – נכשלו.
זה לא אישי, זו פשוט בחירה לא נכונה.
6. שיתוף שיתוף שיתוף
בהמשך לרגש הבושה שעלול לצוף בנו כשאנחנו מזהים פעולה מסוימת בתור “כשלון”, חשוב שנזכור שאם יש משהו שבושה ממש ממש לא אוהבת זה שיתוף. בושה מעדיפה להישאר במחשכים, להעלות עובש עמוק בפנים.
כשאנחנו אוזרים אומץ ומשתפים אותה עם חבר קרוב, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו לא לבד בזה. אנחנו פשוט אנושיים.
תרגלו את הדבר הבא:
בחרו אדם שחשוב לכם בחיים, חבר.ה קרובים או בן משפחה ושתפו אותו בסיפור הכשלון שלכם.
חשוב מאוד להכין את הפרטנר לשיחה שלכם ולהבהיר לו שאין צורך למצוא לכם פתרונות כרגע, אתם צריכים רק את ההקשבה והחמלה שלו. אם תרצו לנתח ולפתור את זה בעתיד, תמיד תוכלו לבקש את עצתו. אבל כרגע, נדרשת פה רק הקשבה והזדהות.
כשנלמד לשנות את הסיפור שלנו על “כישלון” הוא יהפוך להיות המורה הכי טוב שלנו.
כשנסכים לארח את אותן רגשות של אשמה, בושה וחרטה, נוכל לפתח נקודת מבט חומלת וסקרנית שפתוחה לעוד התנסויות. רק כדי לבדוק, מה למדנו בתהליך העמוק הזה של בירור ולמידה עצמית.
