במרכז משבר הקורונה הגלובלי, חוקרים מאנגליה, ארצות הברית וישראל בדקו כיצד תחושת התקווה של האנשים הושפעה מתמיכה חברתית. מחקר שפורסם על ידי ליעד ברקת-בוג’מל, גולן שהר, שרה אבו-קאף ומלכה מרגלית, עסק ב-1,200 מבוגרים (400 מכל מדינה) במהלך הגל הראשון של הנגיף באפריל 2020.
הממצאים חשפו קשר מכריע בין תמיכה חברתית נתפסת ותקווה בכל שלוש המדינות. אנשים שהרגישו נתמכים על ידי המעגלים החברתיים שלהם נטו לרמות גבוהות יותר של תקווה, מה שמצביע על כך שתמיכה מאחרים ממלאת תפקיד משמעותי בטיפוח התקווה בזמנים מאתגרים, כמו המגיפה.
בנוסף, המחקר הדגיש את תפקידה של הבדידות כמתווך. נמצא כי בדידות מתווכת את הקשר בין תמיכה חברתית נתפסת ותקווה בכל שלוש המדינות. משמעות הדבר היא שהרגשת תמיכה חברתית הפחיתה את תחושות הבדידות, אשר בתורה תרמה להגברת תחושות התקווה. במיוחד, בבריטניה, הבדידות תיווכה לחלוטין את ההשפעה, מה שמעיד על כך שהשפעת התמיכה החברתית על התקווה נותבה כולה באמצעות הפחתת תחושות הבידוד.
ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של קשרים חברתיים ורשתות תמיכה בקידום תקווה ורווחה, במיוחד במהלך משברים כמו מגיפת COVID-19. הבנת הדינמיקה הזו יכולה לסייע בפיתוח אסטרטגיות לשיפור מערכות תמיכה חברתיות, פוטנציאלית לשפר את החוסן המנטלי והרגשי של אנשים המתמודדים עם נסיבות מאתגרות.