זה אולי מרגיש לא מאד ספונטני, לקרוא כתבה על ספונטניות. אנו רגילים לייחס מונח זה לעולמות של אינטואיציה, יכולות אלתור וחופש, מושגים הפוכים כמעט לגמרי בתפיסתנו מכל הקשור לעולמות כמו תכנון מראש, שגרה ורציונל. יחד עם זאת, מסתבר שלספונטניות יש הרבה יותר מה להציע לנו מאשר רק “גוד טיים”, וככל שמכירים אותה לעומק, מגלים כי היא טומנת בחובה מעין שילוב מפתיע של עולמות מתוכננים וחופשיים גם יחד.
מהי ספונטניות?
בספרות, הספונטניות מתוארת כמצב פסיכולוגי בו תשומת הלב של האחד לסביבתו מתגברת, ומשתלבת עם מודעות עצמית מוגברת למחשבות ורגשות. במצב זה, האדם חש חופשי להחליט באופן מיידי האם וכיצד להגיב לסביבתו באחריות [1].
זאת אומרת, הספונטניות מגיעה במצב בו אנו יכולים, בחופשיות, לגשת אל כלל המשאבים הקוגניטיביים והרגשיים הפנויים לנו בעודנו נמצאים במגע עם הסביבה, ולבחור מתוך מודעות ואחריות את הצעד הבא שלנו.
דמיינו סטאנדפיסט למשל, במצב נתון הוא עומד על במה ומזהה הזדמנות לשלב אדם מהקהל עם הקטע הבא שלו. הוא שוקל את ההשלכות של הדבר, האם יצחקו או לא, ומחליט את דרך פעולתו. בעצם, מתהליך המחשבה המודגם כאן, אנו מקבלים הצצה להבדל מהותי בין הספונטניות לבין מונחים אחרים הדומים לאימפולסיביות ואינסטינקטיביות. אלו, יתקשרו לרוב למצבים בהם האדם פועל ללא חשיבה מודעת ואף לא מתוך הבזק של יצירתיות, אלא מגיב מתוך תחושת דחף או איום.
היתרונות של הספונטניות
אני בספק אם קיים מישהו אשר יגיד על ספונטניות שאינה דבר נעים ומהנה, אך האם ניתן לקבוע מעבר לכך? שאמנם הספונטניות מנבאת שמחה ושביעות רצון מחיינו? מתוצאותיו של סקר שנערך בארצות הברית בשנת 2020 מטעם Cub Cadet, אכן ניתן להסיק זאת.
על פי מדגם של כ-2,000 איש, נמצא כי הסבירות של אלו שהגדירו עצמם “אנשים ספונטניים” הייתה גבוהה ב-40% אף לקרוא לעצמם “אנשים שמחים”. בנוסף, הסבירות כי אותם אנשים יעידו על עצמם שהם מלאי שביעות רצון וסיפוק מחייהם הייתה גבוהה ב-38% מהנשאלים אחרים.
סקר זה נערך בשיא תקופת הקורונה, שהדלתות עוד היו נעולות ואיש לא דפק על אף דלת. לכן, לא מפתיע כי שלושה מתוך ארבעה נסקרים (77%) טענו כי הדבר הראשון שהם מעוניינים לעשות לאחר הבידוד, הוא לצאת מביתם ולחפש הרפתקה חדשה וספונטנית בחוץ.
מה מונע מאיתנו להיות ספונטניים?
לספונטניות מעלות רבות, אולם אין זה אומר שהדרך אליה היא אינטואיטיבית וקלה לכולנו. לכך סיבות רבות, נתייחס לשלוש מהן [2]:
- לחץ לחץ לחץ: יצא לכם פעם, למשל, להציע לבני המשפחה לצאת לחגוג יום הולדת במסעדה אחרת מהמסעדה הקבועה? התגובות לכך עשויות להיות מגוונות. בעוד שחלק יקפצו על ההזדמנות, חלק עלולים להתערער, לפתוח במהירות את תפריט המסעדה בפלאפון, בעוד במוחם רצות אלף תהיות שונות: האם יש חניון באיזור, האם יהיו פקקים בדרך אליה ומה בכלל רע כל כך במסעדה המוכרת. להיות ספונטני אומר לעיתים קרובות להיות מחוץ לאיזור הנוחות שלנו, ולוותר על מסגרת מוכרת, מה שעלול להוביל לחרדה, מחשבות קטסטרופליות ותגובות גופניות. גם משפטים כמו “תירגע הכל יהיה בסדר” או “תזרום” לא יועילו במקרה כזה, ואולי אף עלולים להזיק.
- חשש מדחייה והתקבעות בדמות: לא מעט מן הפעולות הספונטניות נעשות ביחד; בתוך הקשר הזוגי, בחברות, במשפחה וכולי. עם זאת, ההצעה לפעולה ספונטנית עשויה להיות לא פחות מאיימת מהפעולה עצמה. יכול להיות שאנו מגדירים עצמנו כ”הטיפוס המובל בקשר” או כ”הטיפוס המרצה”, ולקיחת יוזמה ספונטנית עלולה להפוך את היוצרות והדינמיקה בקשר הדוק זה מכבר, ולהעלות סוגיות מורכבות על פני השטח.
- חוסר ביטחון כהלך רוח: בין אם אנחנו מרגישים בתקופה חסרת ביטחון, ובין אם אנו מגדירים את עצמנו כחסרי ביטחון בכללי, האפשרות הספונטנית תבזיק לרוב במוחנו כאפופה בפחדים, נוקשות ותהיות רבות. אלו, עלולים למנוע מאיתנו לעשות את הצעד הספונטני, שדורש לא מעט אמונה בעצמנו ובעולם. בהוויה חסרת ביטחון, אנו עלולים לחוש שנאבד משאבים אישיים רבים על האקט הספונטני, שלאו דווקא יוחזרו אלינו בהמשך.
אז איך ניתן להיות יותר ספונטניים?
הסופר והפילוסוף ד”ר רומן קראזריק, מסתכל על הספונטניות מנקודת מבט היסטורית, וטוען כי בעוד הספונטניות הייתה חלק נרחב מחיי האדם עד המאה ה-16, היא נלקחה אט אט מאיתנו מאז. תחילה, היא דוכאה על ידי מערכות ששלטו בנו, בהמשך נפגעה מהשלכות המהפכה התעשייתית, ולבסוף הוכנעה מתרבות הפרודוקטיביות והיעילות שהוטמעה בנו עד היום הזה ממש. על כן, הוא מציע 7 דרכים להשבת הספונטניות לחיי היום יום שלנו [3]:
1. לתזמן ספונטניות
כן כן, קראתם נכון. בחיי היום יום שלנו, קשה להשאיר מקום לספונטניות, אפילו כשיש מספיק זמן חופשי. אז סמנו לכם ביומן משבצת זמן בה אתם מקדישים לפעולה ספונטנית, והפתיעו את עצמכם. אין צורך לדעת מראש מה אתם הולכים לעשות ואף עדיף שלא, הרשו לפעילות להגיע מתוך השראה של רגע.
2. תטיילו שונה
בין אם אתם מטיילים בטבע ובין אם אתם חוזרים מהמכולת בשכונה, תלכו שונה מבדרך כלל. תחייכו לזרים או תפנו בפנייה שאתם בדרך כלל לא הייתם הולכים בה. תקחו את האוטובוס במקום את המכונית, תרדו בתחנה שתמיד שמתם לב אליה, או תחנו ליד מקום שתמיד רציתם לבקר בו. נשמע תמוה, אולי, אך ניסיון זה עשוי לאפשר לנו להתאמן על הספונטניות בתנאים יחסית נוחים ומוכרים.
3. ללמוד מהעבר וליישם בהווה
לעבר יש מה ללמד אותנו. במאמרו, ד”ר קראזריק מפנה אותנו לערוך חיפוש קצר על תקופת הקרנבלים של ימי הביניים. אז, לצד מציאות דלה ועמוסה בעבודות פרך, הצליח להתקיים אף פסטיבלים וקרנבלים בלתי נגמרים, משתים סוערים וריקודים, גברים מחופשים לנשים ואיכרים מחופשים בלעג לאדוניהם. אם הם יכלו בתוך חיי היום יום להשתחרר ולחגוג? כנראה שגם אנחנו. מצאו מה משחרר אתכם בתקופת חיים זו, בין אם מדובר בהופעת מוסיקה, פסטיבל או מסיבה, העיקר שתחגגו, את עצמכם בעיקר.
4. דיאטת מסכים
בין השיטוט באינסטגרם לפייסבוק ומהטוויטר ללינקדאין, לא נשאר לנו הרבה זמן לשוטט בתוך עצמנו ולזהות הזדמנויות לפעולות ספונטניות ממלאות. במקרה כזה, אפשר להשתמש בטכנולוגיה כנגדה, ולהוריד אפליקציות שונות שעשויות לסייע לנו בדיאטה. לדוגמא, אפליקציות שמראות לנו את זמן המסך שלנו ומתגמלות אותנו בהודעה נחמדה במידה והורדנו כמה דקות טובות ממנו, או אפליקציות שחוסמות את השימוש בפלאפון לאחר זמן מה שהגדרנו להן. כך אנו נותנים לעצמנו את הזמן והיכולת להתמקד בפעולה אחת ולא מעבר, אנו ערניים יותר למתרחש סביבנו ובעיקר זמינים יותר לחיים.
5. להתמחות בכדי לשחק
הספונטניות מקורה לא בהכרח מהלא ידוע, היא עשויה אף לנבוע מהיכרות מאוד גדולה עם דבר מסוים. כמו פסנתרן ידוע שמאלתר על הפסנתר, או צייר מחונן שמחליט לעבור על חוקי הקומפוזיציה, קחו משהו שאתם אוהבים לעשות והשקיעו בו, למדו אותו מכל הכיוונים. ברגע שמכירים דבר על בוריו, מרגישים יותר בנוח להתנסות בו, לשחק איתו, עד אף מצב של עבירה על החוקים שלו עצמו.
6. עלו על הבמה, תאלתרו
הירשמו לחוג האימפרוביזציה הקרוב לביתכם, ותגלו כיצד לצאת מהתבניות שמנחות אתכם. שימו בצד את הביקורתיות שלכם כלפי עצמכם, תפתיעו עצמכם, תשתטו ותגיבו בספונטניות לחבריכם לשיעור. כשתצאו מהסטודיו, קחו את החוויות האלו איתכם ותנחילו אותם עד כמה שאפשר בחיי היום יום שלכם.
7. תלמדו מהילדים
מספיק התבוננו מהצד על האחיינים והערנו הערות על איך כיף להיות ילדים, חסרי גבולות ומעצורים. הגיע הזמן לקחת דוגמה מהם, ויחד עם החוקים החברתיים שמנחים אותנו אנו יכולים לעשות “מישמש” וליצור חיה משופרת מעצמנו. לצחוק, להגיד את שעל דעתנו, להרגיש בסדר לרצות ואפילו לדרוש. להיות ילדים מבוגרים בעולם בו זהות כזו יכולה להתקיים.
לסיום, אגיד שספונטניות לא חייבת להופיע במחוות הגדולות. אנו לא מחויבים להחליט בן רגע שבא לנו לקפוץ בנג’י או להבריז מפגישה חשובה ברגע האחרון ולנסוע לים (למרות שזה נשמע מאוד כיף). היא יכולה להופיע במחוות הקטנות: לבחור לשתות את הקפה אחרת בבוקר, לדבר עם חבר לעבודה שבדרך כלל אנו לא יוצרים איתו קשר, לאפשר לעצמנו לצחוק כל כך חזק עד שכואבת לנו הבטן ועוד.
האקט הספונטני, בסופו של דבר, רק מסמן את העובדה שהקשבנו לעצמנו ברגע מסוים, לרצונות, למחשבות, לרגשות ולצרכים. הצורה בה היא מתבטאת – כבר פחות משנה.
