בהרצאת TED יוצאת דופן שערך, מסביר המומחה למדעי המוח, מריאנו סיגמן (Mariano Sigman) – שכן. הוא מתאר אלגוריתם שפותח אשר מסוגל להתחקות אחר דפוסי דיבור וכתיבה של אנשים, ולחזות באחוזי הצלחה גבוהים מאוד האם הם עתידים ללקות בפסיכוזה. לטענתו, רפואת הנפש עומדת לעבור מהפכה אמיתית [1].
מרחב של מילים
סיגמן מתאר תיאוריה שהגה ג’וליאן ג’יינס בשנות ה-70 של המאה ה-20, שגורסת שמה שאנו מכנים כיום “התבוננות פנימית“, או היכולת של אדם להשקיף על מחשבותיו ולהיות בעל המודעות העצמית לכך שהוא מודע לעצמו – היא התפתחות מנטאלית של 3,000 השנה האחרונות בלבד.
על מנת לבחון את התיאוריה הפרועה והמעניינת הזאת יש ליצור מרחב מילים. זהו מרחב הכולל את כל המילים הקיימות בשפה נתונה, ובתוכו הן מסודרות באופן כזה שהמרחק הסמנטי בין כל צמד מילים מהווה אינדיקציה לכמה הן קרובות האחת לשנייה מבחינת משמעותן ופירושן. בשביל שהמרחב יהיה מדויק, סדר זה צריך להיות מיושם כלפי כל צמד מילים בשפה. זהו מרחב מורכב, רב-שכבתי ורב-מימדי.
כך זה בא לידי ביטוי: מילים דומות יחסית, כמו “כלב” או “חתול”, אשר מתארות חיות, ולא רק חיות, אלא חיות בית באופן ספציפי, צריכות להימצא קרוב האחת לשנייה במרחב. באותה מידה בדיוק, מילים שמשמעותן שונה בתכלית, כמו “אשכולית” ו-“אלגוריתם” – צריכות להימצא במרחק גדול מאוד האחת מהשנייה, כי אין כל קשר ביניהן מבחינת נושא או משמעות. באופן זה נתן להפוך את חקירת השפה לעניין כמותי, שניתן לחקור על ידי שימוש בשיטות מחקר כמותניות.
סיגמן ממשיך לתאר כיצד הם לקחו את כל הספרים ששרדו מתקופת יוון העתיקה, העבירו אותם דיגיטציה וסידרו אותם באופן כרונולוגי. לאחר מכן הם לקחו את מכלול המילים של כל ספר, הקרינו אותו למרחב על מנת ליצור עבורו את אותו מרחב מילים מדובר, ובדקו עד כמה המילים שבספר קשורות וקרובות לקונספט של “התבוננות עצמית”. הם מצאו שספרים שנכתבו מאוחר יותר אכן הצביעו על מידה גבוהה יותר של מודעות עצמית והתבוננות עצמית מצד כותביהם, כמו שטען ג’יינס במקור.
אלגוריתם אובייקטיבי וכמותי שחוזה פסיכוזה
האלגוריתם המדובר הוא אובייקטיבי, כמותי, והפעלתו למשך רגע אחד יכולה לגלות מסקנות מדהימות – שנכון להיום אין אפשרות לגלות בדרך אחרת. סיגמן המשיך ואמר שבדיוק כמו שניתן להחיל את האלגוריתם על העבר המנטאלי, השכלי והתודעתי שלנו, ולגלות באמצעותו גילויים מעניינים, כך ניתן לגלות גילויים גם על העתיד של השכל והתודעה שלנו.
באופן ספציפי יותר, הוא אומר שניתן להבין, על פי המילים שאנחנו בוחרים כיום – באיזה מצב מנטאלי נשהה בעתיד [2]. ניתן לנתח ולנטר את המילים שאנחנו אומרים וכותבים בשביל לראות את הנולד ולחזות האם דעתנו עלולה להשתבש ביום מן הימים.
סיגמן מתאר ניסוי שהם ערכו ונחל הצלחה חלקית, ובמהלכו הם הצליחו באמצעות אותו אלגוריתם להבחין בין קבוצה אחת שכללה סכיזופרנים לקבוצת ביקורת, אבל הם לא הצליחו לחזות את תחילתה של הפסיכוזה – ולכן ההצלחה הייתה חלקית בלבד.
בהמשך הם הבינו שיש חשיבות גדולה לא רק לבחירת המילים, אלא גם לאיך הן נאמרות. הכוונה היא שבכל הקשור לחיזוי הבריאות הנפשית שלנו בעתיד, יש משמעות רבה לא רק למיקום של המילים בתוך המרחב ולמרחק בין שכונות המילים שבהן הן ממוקמות, אלא גם לכמה רחוק וכמה מהר אדם נתון קופץ משכונה סמנטית אחת לשנייה.
הם שכללו את האלגוריתם והגו מדידה חדשה העונה לשם “קוהרנטיות סמנטית”, שבודקת את משך ההתמדה בדיבור או בכתיבה של נבדק במסגרת נושא סמנטי אחד שבתוך קטגוריה סמנטית אחת – מבלי לסטות לנושא סמנטי אחר. התוצאה היא שהאלגוריתם המשוכלל והבדיקה הזאת שלו מסוגלים לנבא בדיוק של 100% האם אדם יפתח פסיכוזה.
מילים יוצרות מציאות, ניתוח מילים יוצר תחזית של מציאות
סיגמן מתאר כיצד קרא ציוצים בטוויטר של אחד התלמידים שלו בארגנטינה, ולפי בחירת המילים שלו [3], הוא הרגיש אינטואיטיבית שקיימת איתו בעיה. הוא התקשר אליו וגילה שהוא אכן צדק בתחושה שלו.
משמעות הדבר היא שאנחנו קרובים מאוד ליום שבו נוכל להמיר את האינטואיציה והתודעה האנושית לאלגוריתם, ויהיו לכך השלכות אדירות על עולם בריאות הנפש, שיהפוך לאובייקטיבי וכמותי הרבה יותר מהיום.
